אחד התיאורים החזקים ביותר בהיסטוריה היהודית, הוא התיאור של תקופת הבציר בהרי יהודה וישראל. "לא היו להם ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב ויום הכיפורים".
רק לפני אלפיים שנה, הימים האלו של אלול, שאנו נמצאים בהם עכשיו, רגע לפני ראש השנה היו הימים הכי שמחים בשנה.
אשכולות הענבים מלאים עסיס, מחכים על הגפנים שרק יבצרו אותם, וכל החקלאים של הרי יהודה, אחרי שנה ארוכה וקשה, מהקור העז של החורף דרך החום הלוהט של הקיץ, יכולים סוף סוף להנות מפרי עמלם.
קשה שלא להתרגש ואולי אפילו קצת לקנא, שכמעלים את התמונה הזאת בתוכנו, ויותר מזה – כשרואים אותה מול העיניים חוזרת היום.
ורק לשנייה, בואו נדמיין את הרגע המדהים הזה, כל בני הכפר, מטף ועדו זקן, יורדים יחד עם שקים ענקיים של ענבי יין אל הגת הגדולה, ולקול קריאות ה'הידד' (המתוארים בספרי הנביאים), והמוסיקה המתנגנת, התופים והנבלים, חולצים את נעליהם ורוקדים יחד בתוך הגת, דורכים את הענבים מהם יכינו את היין לשנה החדשה, וכל זה בתוך הנוף ההררי המדהים של הרי יהודה, בין הכרמים הוואדיות והמעיינות.