ברחבי יהודה ושומרון, בין גבעות, ואדיות ומרחבים פתוחים, פועלות עשרות חוות חקלאיות שהפכו לחלק משמעותי ממפעל ההתיישבות באזור.
החוות מוקמות לרוב באזורים מרוחקים, ומתבססות על חקלאות, גידול צאן ובקר ורעייה בשטחים נרחבים. באמצעות נוכחות יומיומית בשטח, עיבוד הקרקע, פריצת דרכים ושמירה על מרחבי המרעה, מצליחים אנשי החוות לקיים נוכחות ישראלית רציפה בשטחים גדולים, הרבה מעבר לשטח הבנוי של היישובים.
חשיבותן של החוות אינה נמדדת רק במספר המשפחות המתגוררות בהן, אלא בעיקר בהיקף השטח שבו הן פועלות. חווה קטנה, המונה משפחה אחת או משפחות בודדות, יכולה לקיים פעילות חקלאית על פני אלפי דונמים, לשמור על דרכי גישה ולחזק את הקשר בין היישובים לבין המרחבים הפתוחים שסביבם.
אנשי החוות חיים בתנאים מאתגרים, לעיתים ללא תשתיות מסודרות, ומתמודדים עם קשיי מזג האוויר, בידוד ואיומים ביטחוניים. עבורם, זוהי לא רק דרך חיים חקלאית, אלא גם שליחות ציונית של שמירה על אדמות המולדת וחיזוק ההתיישבות היהודית בארץ ישראל.
החוות הן ביטוי לציונות מעשית של ימינו – לא רק להתיישב בארץ, אלא גם לצאת אל המרחבים, לעבד את אדמתה, לשמור עליה ולהעביר את הקשר אליה לדורות הבאים.